ניתוחי מוהס

אלה ניתוחים זעירים וגם הסיבוכים הם לרוב מינימליים.

• זיהום – איזור הפנים אינו נוטה להזדהם רבות, ולכן לא מקובל לתת אנטיביוטיקה מניעתית. עם זאת קורה לעיתים שניתוחי מוהס מזדהמים. אם מופיעים אודם, כאבים או נפיחות במגמת החמרה, יש ליצור קשר מיידית.
• דימום – בעיקר באנשים המטופלים בנוגדי קרישה, אך לא רק בהם, עשויים להיווצר דמם או שטפי דם באזורים סביב הניתוח. אם יש דימום מתמיד מקו התפרים יש ללחוץ על המקום במשך 10 דקות רצופות באמצעות שקית קרח עטופה במגבת או בגאזה נקייה. אם בכל זאת הדמם לא עוצר לאחר 3 סבבים של לחץ מקומי וקירור – יש ליצור קשר מיידית.
• רגישות למשחה – לפעמים אודם מקומי לא יעיד בהכרח על זיהום, אלא דווקא על רגישות למשחה שבה הונחית להשתמש. אם אין כל הטבה כעבור יום או יומיים – יש ליצור קשר כדי להחליף משחה.
• פעירת תפרים – לעתים, בשל הנפיחות או מתח גבוה, התפרים עשויים להימתח ולהיפתח. לרוב מדובר בחסר קטן שמחלים מעצמו ולעתים נדרשת תפירה מחודשת.
• דימום – שטפי דם בעור צפויים ואינם מדאיגים. נפיחות ניכרת עם הפרשה דמית מקו התפרים נדירה מאוד ודורשת דיווח מיידי.
• צלקת – אחד מיתרונות ניתוח מוהס הוא שהוא מאפשר להסיר כמות רקמה המינימלית כדי להוציא את כל הגידול ורק את הגידול, בלי שוליים של ״ליתר ביטחון״. עם זאת, תמיד נותרת צלקת בכל פעם שחותכים את העור. כיוון החיתוך וסוג השחזור, כמובן, מתוכננים כך שיותירו צלקת קטנה וחבויה ככל האפשר.
• התפתחות גידולים נוספים – אמנם לא מדובר בסיבוך של הניתוח, אך יש לדעת שמי שפיתח גידול עורי ממאיר ראשון – יש סיכוי של כ-20% שיפתח גידול נוסף.
• חזרה מקומית – באחוזים בודדים (1-2%) יש חזרה מקומית של הגידול. יש לזכור, כי הסיכוי לחזרה מקומית בהסרה שאינה מוהס גבוה יותר –5-10%, בתלות בשוליים שנלקחו.